עדיין לא טוב לי

עדיין לא טוב לי
מאז הריב האחרון לא השתנה שום דבר.
לא דיברנו על כלום, לא פתרנו כלום.
אחרי המיני-ריב במוצ"ש, גם לא פתרנו שום דבר.
התעצבנת עלי על כל שטות, וכשכבר הרגשתי רע ולא רציתי להיות אותך באותו מקום הדבר החשוב היה להוכיח שאני טועה ולא להתנצל או לדבר אותי אלא להיות צודקת. להוכיח לי שאני טועה ושהכל בעצם בסדר.
כששום דבר בעצם לא בסדר.
שום דבר ממה שאני עושה לא נובע מרצוני החופשי אלא נובע מרצונך החופשי שמידי פעם מתחשב ברצון שלי.
בשבת היו רק 2 דברים שרציתי לעשות: לבקר את המשפחה שלי (אמא ואחות) וללכת למסיבת רחוב.
עשיתי כלום משהו.
נסענו מאוחר לפ"ת, הגענו רק ב-7.
אז למסיבת רחוב הבנתי שלא נגיע בכל מקרה, וכנראה שלא אבקר גם את אמא.
ואז נסענו לעשות קניות.
רובן היה של דברים שאני לא רוצה אפילו.
את כמובן תתווכחי אותי שזה לא נכון, וששנינו שותים רוצה ואוכלים כריות, וזה לא יהיה שווה לי את הויכוח, כרגיל.

בכל ערב אני שואל את עצמי האם היום אני מרגיש טוב יותר לגבי הקשר, ובכל יום אני עונה לעצמי בשלילה.
כל יום זה רק נהיה גרוע יותר.

הכל בקשר הזה. ברגע זה אני מתקשה לחשוב על משהו שטוב לי בו.
אני מרגיש רע, כל הזמן.
אני לא רוצה לחזור הבייתה. אבל אני חוזר כל יום.
כי ברובם את אומרת לי כמה את צריכה אותי.
לא טוב לי פה, אין לי רצון לחזור לדירה.
מידי פעם בא לי לנסוע לאמא, סתם ככה.
לישון שם, בשקט.

אני שונא את הגישה שלך.
בעולם שלך את הקורבן. את הכי מסכנה. לא משנה בכלל מה קורה לאנשים מסביב.
כשלי יש מצברוח רע, את מתבאסת כי אני לא מעודד אותך מספיק.
אין לך שום מודעות לסביבה. וזה מגעיל
חשוב לך כל כל להיות צודקת כל הזמן
...